"הפסיכותרפיה מבוקשת בראש ובראשונה לא למען תאיר את העבר, שכבר לא ישתנה,
אלא בגלל אי־הנחת שבהווה ומתוך שאיפה לשיפור העתיד." (מילטון אריקסון ,
1902–1980). אריקסון היה פסיכיאטר ופסיכולוג אמריקאי, ממייסדי הגישה האסטרטגית בטיפול פסיכולוגי, והיה האדם המשפיע ביותר על התפתחות הטיפול הקצר והממוקד לפתרון בעיות.
בעיקרו של דבר שיטת הטיפול הקצר והממוקד לפתרון בעיות מבוססת על הבנת האופן שבו בעיות נוצרות ומונצחות ועל האופן שבו בעיות נפתרות: כיצד באופן פרדוקסאלי השכל הישר וההיגיון נכשלים לעתים בניתוח המצב, וכיצד פעולות "לא הגיוניות" ו"לא סבירות" מביאות לשינוי המיוחל. ייאמר מיד שאין הכוונה לפעולות משונות, מטורפות או מסוכנות, אלא רק לחשיבה מחוץ לקופסה.

פעמים רבות בעיות נוצרות כאשר אנשים "נתקעים" בצורת חשיבה הגיונית לכאורה ומתחפרים בה יותר ויותר. ככל שהקיבעון המחשבתי שנוצר נמשך זמן רב יותר, הוא נוטה להתגבר ומנציח את הבעיה.
דוגמה קלאסית מוכרת לכך היא כשאדם שוקע במכוניתו בחול. לרוב הנטייה הטבעית שלנו היא לעשות את הדבר הנראה ההגיוני ביותר – ללחוץ חזק על דוושת הגז כדי להיחלץ. ככל שהמכונית שוקעת יותר, הנטייה להגביר את הלחץ על דוושת הגז גוברת, והרכב רק שוקע עוד ועוד…
או דוגמה אחרת: תארו לעצמכם אנשים המנסים לכבות אש עם מְכָל ובו לפי ידיעתם מים, אבל למעשה המְכָל מלא בבנזין. אם רק יפסיקו לשפוך את הנוזל, תדעך האש מאליה, אבל לפי תפיסתם אלה מים, ושפיכתם היא הפעולה ההגיונית ביותר.
הטיפול בשיטה זו נועד למצוא את הפתרון הטוב ביותר למנוע מהם מלהמשיך בדרך הפוגעת בהם והמחריפה את מצבם.
נשמע פשוט?
לכאורה כן, אך למעשה לגמרי לא! אנשים נאחזים במחשבותיהם ובאמונותיהם, ואמנות הטיפול היא למצוא את הדרך לשחרר אותם ולהובילם בשביל חדש.
מודל הטיפול המוצע כאן אינו נורמטיבי ואינו שיפוטי. אין מייחסים בו חשיבות לשאלות כגון איך אנשים צריכים לחיות וכיצד משפחות צריכות לתפקד, אלא רק לתלונות הפונים. הן המנתבות את הטיפול. אין זה גם מודל פתולוגי, אלא מודל המניח שאנשים עלולים לטעות בניסיונותיהם לפתור את בעיותיהם.
שיטת הטיפול הזאת היא קצרת מועד, עד עשר פגישות. אין זו עזרה ראשונה ולא טיפול תומך, אלא טיפול שלם המתבסס על הנחות יסוד בנוגע לאופיין של בעיות פסיכולוגיות והדרך לטפל בהן. בעיות פסיכולוגיות מונצחות כל עוד ההתנהגות של המטופל ושל הסובבים אותו נשארת בלי שינוי. לכן רק אם מטפלים כהלכה בהתנהגות המשמרת את הבעיה, תיפתר הבעיה בלי קשר לאופייה, למקורותיה או למִשכה. ההתמקדות אינה בסיבות להיווצרות הבעיה אלא בדרכים ובניסיונות לפתור אותה.